דר' מיכאל פרסיקו

ד"ר פרסיקו מיכאל 

נולדתי בקיבוץ של השומר הצעיר, וגדלתי בלינה משותפת. השנה היא 1947.

הורי - שני רופאים צעירים, אנשי מדע סקרנים שכמותם - מבקשים לבדוק מה קורה לילד בלינה משותפת כאשר לוקחים ומעבירים אותו בגילך 3 לקיבוץ אחר, ואחרי שנתיים לאחר, ואח"כ... כמה קיבוצים צריך להעביר אותו כדי שהילד ישתגע (שלושה).

היום, כשאני יונק בדרך הריפוי שלי הרבה ממסורת ישראל סבא, שואלים אותי: איך אתה, שבאת מקיבוץ של השומר הצעיר אוהב ומתמצא כל כך במסורת היהודית? שום דבר, אני משיב, מה הבעיה לקפוץ מדת לדת...?

דברים המשיכו לקרות בינתיים, ובגיל 17 שאלה אותי אמא, מה תרצה לעשות כשתגדל? אהיה עיתונאי, או סופר, אמרתי. אין בעיה בכלל – כך אמא שלי – בחירה טובה. אבל קודם תלמד רפואה! (נשבע לכם שכך אמרה) – זה טוב להשכלה הכללית. אח"כ תלמד מה שאתה רוצה. כך אמנם עשיתי, הרי אמא יש רק אחת. וחוץ מזה היה לי חבר שכבר למד אז רפואה בבולוניה, איטליה. מיד אחרי הצבא הפלגתי לעולם הגדול מלא שקיקה לפגוש עולם.

למדתי רפואה באיטליה (אוה, איטליה BELLA...) אך סיימתי כאן בחיפה (אוי ויי, חיפה...).

אחרי שסיימתי התמחות ב – אף אוזן וגרון, ותת התמחות בדלקות אוזניים בילדים (HOSSPITAL FOR SICK CHILDREN, TORONTO בקנדה, ואני כבר נשוי ואב לשניים - הגעתי למסקנה שהרפואה שאני עושה חסרה משהו. שהמאמרים שבעזרתם עמדתי להיעשות חוקר גדול – משעממים עד מוות. שאין בהם אפילו סיפור אחד שדומה לקומדיה האנושית של סרויאן, או לחיל האמיץ שווייק, או לכתבי קישון...

חיפשתי והתחלתי למצוא עניין בדברים אחרים. גמעתי בשקיקה את כתבי ק.ג.יונג ושפת הסמלים שלו, ומצאתי עצמי מזדהה לחלוטין עם תפיסתו. אח"כ למדתי רפואה סינית שנה, אבל לא התמדתי בשיטה ( זה דוקר). אז גיליתי את היהדות בבית המדרש במדרשה באורנים, ו- 3 שנים ביליתי בהכרות מרתקת עם שורשי האמיתיים. היה כייף אדיר: הסתבר לי שאני יהודי! לא מפתיע כלל, אם נזכור שדורות על דורות של אבותי למדו יהדות בשקיקה. זה עובר בגנים...

בסוף תקופה זו הייתי בשל ליישם את כל השמחה הזו בשיטת ריפוי. אז הזמינה אותי ידידה שלי, סמדר, ללמוד הומאופתיה ביוון, אצל ג'ורג' ויטלקאס, המורה הגדול. תודה סמדר. כך מצאתי דרך שמרפאת את האדם כולו, על ידי הגברת כוח הריפוי העצמי של האדם, מבפנים במקום להתנפל על המחלה מבחוץ. אמת גדולה זרחה לי, וחשתי שעיקרון גדול אחד עולה מכל ניסיונות הלימוד האלו שלי: 'יש שאיפה מתמדת של היקום להרמוניה שלמה בין הניגודים, בדרך סמלית של מוות ולידה מחדש'. עד היום זהו החוק אשר כנר לרגלי מאיר את דרכי הן ברפואה והן בחיים בכלל.

את הרפואה הרגילה אינני פוסל כלל, להפך: היא הניגוד המשלים של הרפואה המשלימה, והרי זה בין רפואה מדעית לרפואה משלימה שאני מנסה לעשות ר פ ו א ה ש ל מ ה. וטוב לי בכך, טוב מאד.

אני רופא ששמח במחלות אשר אני פוגש, כי בשבילי מ ח ל ה היא דבר ב ר י א: רק אדם בריא יכול לחלות. אדם חולה ניכנס לדיכאון. אדם בריא מוציא מחלה גופנית ובינתיים – הוא בסדר! ) ראה גם דפי ההסבר שלי על הומאופתיה)

היום אני עובד כרופא עצמאי מומחה ב א.א.ג, אבל משלב בעבודתי הסבר על טיבה של המחלה ומה יכול להביא לריפוי אמיתי.