גיל ארבל

הפפראצי של הטבע

את גיל ארבל ניתן לפגוש רק בסערה באוקיינוס או שוחה על לווייתנים או מחפש כרישים, או צולל עם מצלמתו למעמקי הים.
על מנת לראיין אותו כדאי ורצוי שתהיה שחיין מעולה או צוללן מומחה.
להדביק את גיל מתחת למים עם מצלמתו או לחלופין עם מצלמתך, אתה נדרש למינימום מדלית ארד אולימפית לשחייה.
וכל זאת למה?
כי מדובר בצלם בעל רגש ואוטנטיות צילום ממדרגה ראשונה. נחשב לצלם הישראלי היחיד שהשתתף בהפקת הסרט "עולם מופלא" של ה-בי.בי.סי.
לשאלתי: "האם זה מרגש לפגוש לווייתן"?
הוא משיב: "כשחיה במשקל של 40 טון שוחה לכיווני ובוחרת אותי ממרחק של מטר, אני דבר ראשון מרגיש אסיר תודה. כל פעם מחדש אני נדהם שהפאר הזה, השלמות הזו - שרק העין שלה בגודל של הראש שלך - בחרה מכל האוקיינוס הזה שמסביבה לשחות דווקא אלי. ובאותו הזמן אני גם מתמלא כעס על בני האדם, שצדים את היצור הזה באכזריות איומה. שהביאו אותו לסף הכחדה. מי אנחנו בכלל שנרשה לעצמנו לעשות דבר כזה?"
לשאלה: "האם היית חושב סוף סוף לצאת מהמים ולהחליף מקצוע?"
מביט בי גיל בתמיהה ומשיב לי בשאלה: "האם יש חיים מחוץ למים?"
ומוסיף: "לא הייתי מחליף את המקצוע שלי בשום מקצוע אחר".
גיל לא היה מחליף את המקצוע שלו בשום דבר אחר, אבל אין לו גם שום כוונה להסתיר את החלקים הפחות נעימים בעבודה. וכאלה יש לא מעט "כשהתחלתי את הרומן שלי עם הלווייתנים לפני שבע שנים, לא היה לי מושג שהוא יהיה ארוך ואינטנסיבי כל כך", מספר ארבל. "שאני אדע על היצור הזה הכל. איך הוא חי, מה הוא אוהב, מה ההרגלים האינטימיים שלו ואפילו מאיפה הוא משתין. אבל זה בסדר. ככה זה היה אצלי תמיד.
מהרגע שאני נכנס למשהו, אני עושה אותו עד הסוף". ועד הסוף, אצלו, זה באמת עד הסוף. ארבל הוא הצלם הישראלי היחיד שלקח חלק בהפקת הענק של הבי.בי.סי, סרט הטבע "עולם גדול מופלא", שבמסגרתו הביא לצופים את סיפורה המרגש של נקבת לווייתן אחת ותינוקה במסעם המפרך לאנטארקטיקה. סיפור על הקרבה ואומץ, סיפור על אהבת אם לבנה. סיפור שהציב את ארבל במקום טוב בשורה הראשונה של צלמי הטבע בעולם.
קצת רקע:
גיל נולד באשקלון לפני 37 שנים קרוב לים, שאהב כל כך מגיל צעיר. סבתו שהייתה בעלת חווה בדרום אפריקה הציפה את בית המשפחה בזיכרונות ובסיפורים מהיבשת השחורה, על טבע חזק פראי כזה שהאדם ירא מפניו. כזה שהאדם רוחש לו כבד.
כילד וכנער, נצמד ארבל למקלט הטלוויזיה הישן והיה מתהפנט למשמע קולו של דיוויד אטינבורו, המגיש הנצחי של סדרות הטבע של ה-בי.בי.סי.'בחיי הבוגרים היה לי הכבוד לעבוד איתו כבר כמה פעמים', הוא מציין בסיפור. "אדם יוצא מגדר הרגיל".
לאחר שירותו הצבאי למד טלוויזיה וקולנוע בתל אביב, ואז ירד לאילת. שם, במשך יותר משנתיים, עבד כצלם וידאו בריף הדולפינים. הוא היה אמון על ליווי וצילום של אלה הבאים לצלול עם הדולפינים. צבר קילומטרז' בן אלפי שעות מתחת למים.
לשאלה: איך הגעת לצילום תת ימי ולזכות בכל כך הרבה פרסים והכרה בינלאומית?
תשובתו של גיל: "לא לקח יותר מדי זמן להבין, לאחר שהתחלתי לצלם באילת, שזה מה שחיפשתי כל חיי. רציתי למצוא את המקום שבו אפשר לצלם טבע, כפי שהיה פעם. טבע שהאנושות שלנו לא נגעה בו עדיין, כמו שראיתי על מסך הטלוויזיה בילדותי".
כיום גיל מהווה בעצמו תוכניות טלוויזיה של טבע, נוף וים.
על מנת למצוא את המקום שהאנושות לא נגעה בו עדיין צריך להרחיק עד לסוף העולם. עד לנקודה שבה זורחת השמש לפני כל מקום אחר. אם אתם מעוניינים לדעת להיכן בדיוק צריך להגיע כתב על מנת לראיין את גיל? ובכן זה כך: אתה עולה על מטוס וטס שעתיים וחצי צפונית מזרחית מניו זילנד.
הגעת לסוף העולם ושם אתה צופה בגיל מתלבש במדי "אסטרונאוט ימי" וצולל הימה. אתה עומד נפעם וממתין לשאול אותו על פגישתו "הרומנטית" עם כרישה מתחת למים. הוא גם יאמר לך בצאתו שה-בליינד דייט הזה תועד במצלמתו לסרט שזיכה אותו בפרס האוסקר האיטלקי לסרטים תת ימיים בשם "הענקים העדינים מטונגה".
לשאלה: "אתה נהנה מזה?"
משיב גיל ללא היסוס כשפניו ומשקפי הים רטובים כלאחר גשם זלעפות משיב:
"אבל בסוף מגיע יום שבו השמש שוב זורחת. הים חלק והראות מושלמת. אתה קופץ למים והלווייתנים משתפים פעולה. בשביל הרגעים האלה הכל שווה".
הפפראצי של הטבע - חיים בירוק - ירוק נושך מעריב.

 
חזרה לרשימת הכתבות
Ewise marketing