אהבה אין סופית

פלטיאל אריה

אהבה אין סופית

פלטיאל אריה אשרמן מאמן תודעתי על פי קוד הקיום

אנו כמהים לחוש עוברים בתנוחה נינוחה ושלווה כברחם האם. אנו רוצים לחזור לאותו המקום המוגן, הכי בטוח באהבה שמעניקים לנו, אותו מקום דואג שאליו אנו מחוברים בחבל הטבור, תלותיים לגמרי באדם שנושא אותנו ברחמו, תלויים בו ע"י חבל טבור, שמספק לנו את כל צרכינו ללא שום התניה.

כשיצאנו לעולם הרגשנו את המגע הפיזי, שליטף וחיבק אותנו, שהגן עלינו, תמך בנו, והזין אותנו.

מגע פיזי אוהב, מחבק, חם ונותן ללא שום תנאי.

אם בכינו והרימו אותנו ? נרגענו. הבכי לא היה רק כדי שיאכילו אותנו, או שיחליפו לנו חיתולים - בבכי הייתה בקשה לחיבוק וליטוף, לחוש את האהבה הפיזית. כשתינוק בוכה, המיידי שלנו הוא לא להרים אותו, אנו חוששים שהוא ייצא מפונק, ויירצה כל הזמן ידיים. אבל הוא רוצה את מה שאנו רוצים וכמהים לו כמעט כל שנייה ודקה במהלך היום והוא חיבוק וליטוף פיזי.

עולם החיבוק והליטוף הפיזי הפך לעולם פיזי חומרי. עברנו מהליטוף והחיבוק, מהמגע האוהב, לקניית חומר כדי להוכיח את אהבתנו. "אין לנו זמן" לחבק וללטף, יש לנו עבודה, כביסה, קניות, לארגן ולסדר את הבית, לשלם חשבונות, אירועים, מפגשים, ישיבות ועוד.

נטשנו את המגע האוהב לטובת קניית מתנות אוהבות. המרנו את החיבוק והליטוף הפיזי בקניית ממתקים, צעצועים, בגדים ונעליים, קלטת די וי די, טלוויזיה ועוד מתנות כדי "לפצות" את הילד באהבה שאין לנו זמן להעניק ולתת לו.

נטשנו את המגע האוהב לטובת "אין לי זמן" לפינוקים שלך, תסתדר בעצמך, אתה כבר לא ילד קטן, תהיה גבר, תהיי אישה אחראית, תאכל ותשתה בנימוס, תחזור בזמן, תסדר את החדר, תכין שיעורים, תשמור על האח הקטן, תהיה אחראי, תלמד, תהיה ילד טוב, אני קונה ועושה למענך ואתה בא בטענות, איזה צרות יש לך שאתה עצוב ועוד....ועוד.

נחוש נבגדים ונדחים ע"י האדם שנתן לנו להרגיש הכי אהובים ורצויים. אין לנו את האפשרות לבוא ולבקש ממנו את הדבר האמתי, הוא כבר לא שם בשבילנו, הוא פנה לחומר והשאיר אותנו, בגן, בבית הספר, בצבא, וכך הלאה. מידי פעם הוא אומר לנו כמה הוא אוהב אותנו, אבל הוא מדבר אלינו ומתאר לנו כמה הוא אוהב אותנו, הוא מתרגש כשהוא אומר לנו את זה, הוא מחבק אותנו לשנייה ושוב פעם זה נגמר.

כדי להגן על עצמנו, מפני הדחייה והרגשת הבגידה, בנינו לנו חומת מגן וכך אנחנו הרגנו את הרגש, דיכאנו אותו, רמסנו אותו והפכנו להיות ציניים וקרים כלפי כל גילו חיבה ואהבה בגלל הפחד הנורא להתאכזב שוב פעם, כפי שהתאכזבנו בילדותנו.

בעל כורחנו הפכנו למבוגרים אחראים, לומדים, מתקיימים, צריכים להשיג, לנצח כדי לקבל מילה טובה וחיבוק מהאדם מולנו. אנחנו מרצים את האחר ונותנים כל כך הרבה מצידנו, רק כדי לקבל אהבה ומילה טובה, חיבוק חם ואוהב.

מהצורך הקיומי הבלתי נתפס לנו, אנו נחפש את המגע והליטוף בכל דרך אפשרית, עד כדי כך "שנשפיל" את עצמנו. נביא את עצמנו לבכי, לדיכאון, לעצב כדי שהאחר יקשיב לנו, יחבק וילטף אותנו. אין לנו את היכולת לבקש את האהבה שאליה אנו כל כך מתגעגעים, אין לנו אפשרות לבקש אותה בישירות, מפני הפחד להיתפס חלשים ומפונקים, לכן אנו ניצור אין סוף משברים בחיינו או נשאף להצלחה, כדי לעשות מניפולציות רגשיות על האחר שיאהב ויחבק אותנו.

בבגרות שלנו אנו נצא "למסעות צייד", במועדונים, אתרי היכרות, מסעדות, נקנה בגדים יפים, נתבשם, נתאפר, נחטב את גופינו, וכל זה כדי להיראות טוב בפני הצד השני, שאולי יירצה לחבק אותנו ולהתנות איתנו אהבה.

נייצר סטוצים, ורגעי מגע פיזי "אוהב", רק כדי לחוש את המגע האוהב והבטוח, שיכול להתקיים רק לזמן קצוב כפי שהתקיים בילדותנו.

נתחתן ונקרא לתקופה המדהימה הזאת, שבה חשנו נאהבים במגע "ירח דבש". גם בזוגיות אנו נפנה את האהבה לטובת קניות אחד לשני, קניית רכב חדש, קניית בית, מרדף אחרי כסף, ונתפאר כמה אנו אוהבים אחד את השני במשפט "קניתי לך מתנה מדהימה כדי להוכיח או להראות לך כמה אני אוהב אותך". וכך אנו אוהבים את עצמנו, ע"י קניית מתנות אישיות לעצמנו וזאת ההוכחה כמה אנו אוהבים את עצמנו.

אם נרגיש רע - מתוך ההרגשה הלא נינוחה הזאת - נלך לפנק את עצמנו, במסעדות, בתי קפה, קניית בגדים, נעליים ועוד. אבל עדיין נרגיש חסר רגשי נוראי, מפני שאין לנו את הדבר האמתי.

כבר אין לנו את עצמנו, אנו צריכים להוכיח, לעמוד בציפיות של החומר כדי להוכיח לעצמנו, שמגיע לנו בפיזי, כשהדבר האמתי אותו אנו רוצים בפיזי הוא רגש של אהבה אמתית, ללא ציניות כלפי עצמנו.

אנו רוצים לחוש נאהבים, ובאותו הזמן אנו ציניים לאהבה, מפני שאנו לא מאמינים שיש אדם שיאהב אותנו ללא תנאי. מכאן אנו מרצים, תלויים, כוחניים ואוגרים כוח ומעמד, כדי שיתאהבו בנו ויהיו תלויים בנו. המרנו את האהבה הטהורה באהבה כוחנית. כל מה שאנו רוצים זה להניח ראש על האחר ולהתפנק. בעולם של כוח אנו נסגרים, ובוחרים אחד שילטף ויחבק אותנו, ואז אנו מפחדים להתמסר אליו ולאהבתו, מפני החשש להיתפס חלשים ולהימנע מדחייה.

הפסקנו לאהוב את עצמנו, כדי לא ליפול חלילא לפינוק ולחולשה, כפי שבטעות אנו חושבים. פנינו לפיזי חומרי ולא לפיזי מלטף ואוהב, שמגיע מתוך הרגש האמתי שלנו.

אנחנו ציניים כלפי עצמנו, כשעולה לנו רצון במגע אוהב, אבל בו בזמן אנו נחפש את המגע הזה בשדות זרים ולא אצלנו.

אנחנו כל כך פוחדים להיות ולהיראות נתמכים, עד כדי כך אנו חוששים מתלות רגשית, על בסיס אהבה טהורה, שהרגנו את האהבה לעצמנו.

אין לנו את היכולת להעריך את כל האהבה והטוב שיש לנו כלפי אחרים, את האהבה וטוב הלב שאנו יכולים לתת, מתוך הפחד מדחייה. הרגנו את האהבה העצמית, הכחשנו אותה כל כך, ואנו באמת מאמינים לעצמנו, שלהיות אדם אוהב ונותן ללא תנאי, הוא אדם לא שפוי, רגיש יתר על המידה, לא מציאותי, לא הגיוני. אין זמן להתעסק ברצון להיות נאהב ורצוי, כשיש כל כך הרבה מה להשיג מסביב, שיוביל אותנו להיות הכי חזקים ויכולים, כדי לקבל מחמאות, מילה טובה, שיתרגשו מאיתנו, שילטפו לנו את האגו, שיאמרו עלינו שאנחנו מוצלחים, טובים, חכמים, נאורים... ולכן אנו נחיה מתוך: מה חושבים עלינו, מה יאמרו עלינו, איך אנחנו נתפסים, נראים, וכל המאמץ הזה כדי לקבל עוד מחמאה ומילה טובה, שמבחינתנו שווה אהבה והכרה מהאחר.

קוד הקיום חושף את האדם למתנה המופלאה אותה קיבל בטבעי וזאת היכולת שלו לתגמל את האחר באהבה אינסופית ולהפוך אותו הכי מאושר בעולם. אהבה שאינה תלויה. קוד הקיום קורא לנו לחזור הביתה. לאותו מקום שמותר לנו לאהוב את עצמנו.

כול מה שבנינו ויצרנו סביבנו הוא רק חומר וחומר: יצרנו סדרות טלוויזיה, סרטים, כתבנו ספרים רומנטיים על הכמיהה לאהבה, פתחנו חנויות פורנו, מועדוני סקס, בנינו תעשייה שלמה של ביגוד סקסי, בשמים, מוצרי איפור, חליפות, שמלות ערב ועוד, וכל זה לא יביא לנו את הגאולה הנכספת לאושר. המשיח כבר כאן, הגאולה היא כאן מתחת לאף שלנו! המשיח הוא בתוכנו. כל אחד מאתנו על פי קוד הקיום הוא המשיח, הוא הגואל והמושיע.

הכרה בעצמנו, עד כמה אנו מדהימים וטובים ומלאי אהבה, תוביל אותנו להיות כאלה בלי הצורך להוכיח, אלא פשוט להעניק אותה טהורה, זכה ויפה.

 
חזרה לרשימת הכתבות
Ewise marketing