אקזיט - יש יותר מדי לאן

אהרון אריאל לביא

אקזיט ? יש יותר מדי לאן

כלכלה ופוסט-ציונות. על חברות ישראליות המגרשות את עצמן מן הארץ

תצא בחוץ

פתאום קם אדם בבוקר ומחליט שהוא סטארט-אפ. הוא מחפש משרד, קונה כמה מחשבים, שוכר מספר עובדים וגם כדאי שיהיה לו איזשהו רעיון טוב שיוכל למכור. את המימון הראשוני הוא משיג, בדרך-כלל, ממה שנקרא "קרן הון סיכון". הכוונה לגוף כלכלי המאגד סכומי כסף נכבדים של מספר משקיעים, אשר מוכנים להמר על חברות קטנות ומתחילות ולעזור להן לצמוח. למה הם עושים את זה? לא מתוך פילנטרופיה, למקרה שתהיתם, אלא פשוט מתוך תקווה שיום אחד "זה הקטן גדול יהיה", או שמא יותר נכון לומר: "זה הקטן ? הגדול יאכל אותו". הקרנות מחפשות להרוויח מכל הסיפור, כך גם היזמים הצעירים והמבריקים שראשם היהודי ממציא עוד ועוד פטנטים, וכך גם חברות ההיי-טק הגדולות.

הסיפור עובד כך: החברה הקטנה יוצאת לדרך, מגייסת משאבים בסיסיים ומקימה מערכת מחקר ופיתוח. לרוב יקח לה שנה או שנתיים לפחות כדי לפתח את המוצר שהיא חשבה עליו ולהתחיל למכור אותו. עד כאן זה לא נשמע שונה מכל חברה רגילה, ואפילו דוכני פלאפל ממוצעים עובדים בשיטה דומה. המטרה הראשונית הנה להחזיר את ההשקעה, ואילו באמת היה מדובר בדוכן פלאפל, המטרה השניה היתה צריכה להיות פשוט להמשיך להתקיים ולהרוויח. בעתיד אולי גם להתרחב ולהקים עוד דוכן ברחוב המקביל. אלא שתעשיית ההיי-טק חושבת באופן קצת שונה. היא חושבת באופן תמידי כיצד לצאת מכאן, כיצד להימכר לאחת החברות הגדולות שמסתובבות בעולם, ובכך להפוך בין לילה מחבורה של אנשי-מחשבים צעירים עם עיניים אדומות למשפחה קטנה של מיליונרים. לתהליך הזה, של מכירת חברת סטרט-אפ קטנה לכריש גדול ממנה, יש גם שם: זה נקרא "אקזיט", ואך טבעי הוא שלא יהיה לזה שם עברי. בשנת 2006 לבדה היו (קחו אויר) למעלה מששים אקזיטים בארץ. משמעות הדבר היא שפותחו כאן ממש, בארץ-הקודש, לפחות ששים רעיונות מבריקים אשר לפחות חלקם היו יכולים להפוך למשהו די רציני בכלכלה העולמית. אך במקום להמשיך ולהתפתח כחברה ישראלית, ולהגיע למשהו בעל מימדים משלו (אולי אפילו על-ידי מיזוג בין כמה חברות קטנות), כולם מחפשים להימכר, כמה שיותר מהר ובכמה שיותר כסף. חברה שנמכרת לא נסגרת, ולרוב היא אפילו שומרת על השם שלה. בד"כ יש פיטורים, אבל העניין המהותי הוא שרווחי החברה, הניהול הכולל שלה, ויותר מכך ? הרעיונות שלה, משועבדים עתה לענק העולמי שקנה אותה.

באין חזון יפרע עם

האם תעשייה שלמה שכל תקוותיה נשואות ליום בו מישהו זר יקנה אותה היא תעשייה שחושבת נכון? בכלכלה גלובאלית יש שיאמרו שאין דבר נכון מכך, אחרי הכל מכירת חברה קטנה לענק מצליח ומבוסס הנה מתכון בטוח להתעשרות, בטווח הקצר בכל אופן. לפני שנגיע להיבט הלאומי של התופעה, כדאי לציין שחלק גדול מאנשי הענף סבורים שמדובר במשגה חמור, וזאת משיקולים כלכליים גרידא. ינקי מרגלית, מנכ"ל "אלדין" (אחד הסטארט-אפים המוצלחים שקמו לנו), אמר שבקצב הזה קיים ספק האם ענף ההיי-טק הישראלי ישרוד עד סוף העשור: "ככל שנמשיך למכור פה חברות ולא נבנה תשתית אמיתית של תעשייה, אנחנו מסכנים את הדור הבא של מה שיישרד פה". כדאי לזכור שחוץ ממדינת ישראל יש עוד כמה בועות היי-טק בעולם. בסין מסיימים קרוב לרבע-מיליון בני-אדם את הכשרתם הטכנולוגית מדי שנה, ובהודו כבר יש יותר מתכנתים מבאבות. היתרון שלהם הנו שהם זולים, חרוצים וממושמעים, וכבר עכשיו חברות-הענק מתחילות לגלות בהם עניין גובר והולך. אחרי הכל, כולם בעניין הזה בשביל הכסף, ושפע האקזיטים של העם היהודי היושב בציון לא נובע מאהבת הגויים אליו, אלא בגלל שכרגע הוא מייצר חלק מהדברים המוצלחים ביותר שיש. אבל כמו שאמר זאבי ברגמן, מנכ"ל קומברס: "כל אקזיט הוא כישלון, אנחנו מתבטלים בפני זרים".
 
כתובת: אריה בן-אליעזר 5\82
טלפון: 077-7570282
 

האם יש קשר בין ההתבטלות שלנו בפני תכניות מדיניות של גורמים חיצוניים, לבין ההתבטלות התרבותית שלנו בפני תרבות המערב, ולבין ההתבטלות הכלכלית שלנו בפני חברות הענק של הדוד סם? כמו תמיד, התשובה לשאלות מסוג זה אינה פשוטה, אבל מה שבטוח הוא ש"משק עברי" כבר מזמן איננו חלק מהחזון של רבים מהישראלים. מצד שני, אין מנוס מן המסקנה כי בסוגיה הזו באופן ספציפי אנו יכולים לראות בבירור כיצד אובדן חזון ומשמעות לאומיים מביאים למהלכים כלכליים מסויימים. ומנגד, כיצד אותם מהלכים כלכליים כורתים את הענף שעליו הם, ולמעשה כולנו, יושבים. כפי שנאמר: "באין חזון יפרע עם".

 
חזרה לרשימת הכתבות
Ewise marketing